בעמוד זה ניתן לקרוא דברי הסבר כלליים על חג שמחת תורה ושמיני עצרת, המסבירים את משמעותו של החג, מקורו והאופן הייחודי שבו הוא נחגג. דברי ההסבר לקוחים מתוך ההקדמה לפרק על חג זה, המפורסם בספר 'כל אחד ממקומו- המדריך ליהדות מעשית', שכתבו יקיר שגב והרב בני לאו. ההקדמה מומלצת לאלו המעוניינים להכיר באופן כללי את החג ולקבל הסבר כיצד מציינים אותו בכל קהילות ישראל.
הטקסט המלא:
בסיום סוכות חוגגים חג נפרד – שמחת תורה. חג זה איננו נזכר בתורה, והוא נחוג בהתאם לתקנה שקבעו חז"ל, לפיה "עושים סעודה לגמרה של תורה", כלומר: כדי לציין בחגיגיות את סיום הקריאה בחמשת חומשי תורה. חמשת חומשי התורה מחולקים לחמישים וארבע פרשות, והן נקראות אחת-אחת מדי שבת. בשמחת תורה קוראים את פרשת "וזאת הברכה", שהיא הפרשה האחרונה בספר דברים, האחרון בחומשי התורה, ומתחילים מיד בקריאת פרשת בראשית, כדי להדגיש כי אין "קו סיום" לקריאת התורה, אלא זהו מעגל אינסופי ומתמשך. ביום זה "מסתתר" חג נוסף שקדם לשמחת תורה – שמיני עצרת – אף הוא חג נפרד מסוכות, ומקורו בציווי המקראי: ּ "בַּיוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת תִּהְיֶה לָכֶם, כל־
מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ: וְהִקְרַבְתֶּם עֹלָ ה…" (במדבר כט, לה).
מהותו של שמיני עצרת היא התכנסות לצורך תפילה והקרבת קרבנות. בארץ חל כאמור באותו היום גם חג שמחת תורה, ולמעשה שני החגים מאוחדים ליום אחד. בחוץ לארץ, שם נהוג לחגוג את "יום טוב שני של גלויות", חוגגים את שמיני עצרת ביום הראשון כחג נפרד, וביום השני מצרפים אליו את חג שמחת תורה.