armadil
ז'בוטינסקי מכריז: כולה שלנו!
נאום מכונן זה נשא ז'בוטינסקי ב 1937 והוא עוסק בשאלת חלוקת הארץ.
"ראשית… -ארץ ישראל איננה קניינם אך ורק של אלה שהצליחו לעלות. הרשו לי לדבר בשם אלה שלא הצליחו. אלה שסגור בפניהם השער, ועתה רוצים לסגור אותו לנצח.
שנית – אל תגידו "מה בכך אם… נוותר על חברון ושכם ועבר הירדן, הלא רק מילה ריקה הויתור הזה…' לא! אל תזלזלו בכח הויתור. כיצד ככה לפני עשרים שנה הפלא שאומות העולם הכירו בזכותנו על ארץ ישראל? הם בכלל לא ידעו כי יש לנו עניין ממשי בארץ. רק דבר אחד ידעו כולן, שבמשך אלפיים שנה לא ויתרנו.
שלישית: אל תזלזלו בכח הזכות ואל תגדילו בערכו של הבנין הנבנה. גם אני מכבד את הבנין הנבנה, אבל אוי ואבוי לנו אם ממנו נעשה…זכותנו. לפני עשרים שנה, בימי הצהרת בלפור, רק בקנה מידה של הזכות מדד העולם, ואז קיבלנו את ההצהרה על זכותנו על ארץ ישראל כולה בשלמותה…
אל תיגע יד נוכרייה בזכותנו, אבל קודם כל יד עברית אל תיגע בזכותנו, שהיא נצח, שהיא שלמות, ואין עליה ויתור, אין ואין קיצור דרך (במקור 'קפנדריא') לציון, וציון היא כולה שלנו!"
זהו קובץ קול של נאום זה, מתוך האתר של מכון ז'בוטינסקי.
ז'בוטינסקי אף כתב שיר ברוח דומה, המושר בסרטון הבא ע"י ערן צור:
כֻּלָּהּ שֶׁלִּי / זאב ז'בוטינסקי
מִן הַיּוֹם בּוֹ נִקרֵאתִי לַפֶּלֶא
שֶׁל בֵּיתָר וְצִיּוֹן וְסִינַי,
יַד אַחִים הִסגִּירַתנִי בַכֶּלֶא
וַתִּנעַל בֵּית-אִמִּי לְפָנָי.
הַשָּׁרוֹן וְהָעֵמֶק לֹא לָנוּ,
לֹא קָצִיר, לֹא קָטִיף, לֹא בִניָן –
אֱלֹהִים, לְיָגוֹן בְּחַרתָּנוּ,
וַתִּבחַר אֶת אָחִי לְתַליָן.
זֶה הָרִיב – לֹא נִגמַר הוּא עֲדַיִן
בֵּין אָדֹם לְלָבָן-וְתָכֹל:
עוֹד שַׁלֵּם נְשַׁלֵּם לְךָ, קַיִן –
אֶת נִשמוֹת צְעִירֶיךָ נִטּוֹל!
כִּי סוֹפָן – אוֹ לַבּוֹץ רִקָּבוֹנָה,
אוֹ לִמרוֹד בִּירוּשַׁת-הַקָּלוֹן,
אָנוּ מֶרֶד נִקרָא – וְתָבֹאנָה
עִם הָעֵמֶק הַזֶּה לְפִדיוֹן.
טַל מַפרֶה, טַל חַיִּים – טַל הַמֶּרֶד…
הוֹי, רָותָה כָל אַרצֵנוּ טַלִּי!
נוּמָה, עֵמֶק, מֶרחַב הַתִּפאֶרֶת,
יִתנַשֵּׂא גַּם עָלֶיךָ דִּגלִי.
כִּי אֲנַחנוּ שָׂדֶיךָ נָטַענוּ –
בַּגָּלוּת, מֵעַכּוֹ, עַל גַּרדֹּם.
אֱלֹהִים, לַשִּׁלטוֹן בְּחַרתָּנוּ
עַל לָבָן-וְתָכֹל – וְאָדֹם.