דוד בן גוריון כותב על ירושלים בפרספקטיבה היסטורית 25 שנה לאחר קום המדינה. במאמר זה מנתח בן גוריון את הקשר של עם ישראל לבירתו, את הכיסופים אליה, אבל גם את הקשר של הדתות האחרות לעיר, והמורכבות שיש בה. הוא גם מציע פתרון לבעית הריבונות בה: "לא על ידי הרחקת התושבים הלא–יהודים אלא ע”י הבאת אלפים ורבבות משפחות יהודיות. רק מפעל התיישבות בתוך העיר העתיקה וסביבותיה יחזיר לעולמים את ירושלים לעם שיצר בעיר זו ערכים בני אלמוות ועשה עיר זו למשוש תבל גם בחורבנה ודלותה ויגדיל שמה וכבודה מתוך הפרחתה והעלאתה למרכז רוחני ומדעי, מהגדולים והחשובים בעולמנו המתחדש והמתעלה, ותתקיים אולי בימינו הנבואה: מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים."