armadilשיר אסירי עכו
מִנִּי דָן עַד בְּאֵר שֶׁבַע,
מִגִּלְעָד לַיָּם,
אֵין אַף שַׁעַל אַדְמָתֵנוּ
לֹא כֻפַּר בְּדָם.
דָּם עִבְרִי רָווּ לַשֹּׂבַע
נִיר וָהַר וָגַיְא;
אַךְ מִדּוֹר וָדוֹר
לֹא נִשְׁפַּךְ טָהוֹר
מִדַּם חוֹרְשֵׁי תֵּל חַי.
מִדַּם חוֹרְשֵׁי תֵּל חַי.
בֵּין אַיֶּלֶת וּמְטוּלָה,
בְּקִבְרוֹ דּוֹמֵם,
דֹּם שׁוֹמֵר גְּבוּל אַרְצֵנוּ
גִּבּוֹר גִּדֵּם.
אָנוּ שֶׁבִי, אַךְ לִבֵּנוּ
אֱלֵי תֵּל-חַי בַּצָּפוֹן;
לָנוּ, לָנוּ, תִּהְיֶה לָנוּ
כֶּתֶר הַחֶרְמוֹן, כֶּתֶר הַחֶרְמוֹן.
כך כתב זאב ז'בוטינסקי בתקופת מעצרו בכלא עכו כלוחם ארגון ההגנה. הלחן הוא של יוסף מילט, והוא הושר הן ע"י אנשי הגנה והן ע"י אנשי לח"י ואצ"ל. מילותיו, הנשמעות באונינו היום בוטות ("אֵין אַף שַׁעַל אַדְמָתֵנוּ לֹא כֻפַּר בְּדָם") נכתבו כשנפשו של המשורר עודנה מזועזעת מפרעות תר"פ (1920) בירושלים.