omrid
בעמוד זה ניתן לקרוא מסמך קצר העוסק במשמעותו של חג החנוכה והרקע להיווצרותו, מתוך הספר 'כל אחד ממקומו- המדריך ליהדות מעשית', שנכתב ע"י הרב בני לאו ויקיר שגב. המסמך מסביר את המתח הייחודי הקיים בחג זה, בשל העובדה כי הוא אינו מופיע בתורה ונקבע כחג ע"י חז"ל רק בתקופת הגמרא. בנוסף, הייחודיות של החג מקפלת בתוכה את המתח שבין המסר הדתי של החג, קרי: פרסום הנס שעשה הקב"ה לעם ישראל במרד נגד היוונים, לבין המסר החילוני-לאומי שלו: מאבק ומרד למען עצמאות וריבונות, שנעשתה ע"י קומץ לוחמים כנגד אימפריה יוונית עצומה.
קריאת המסמך מומלצת לאלו המעוניינים להבין בקצרה את הרקע לחנוכה והאופן בו החג התעצב עד לנוסח המקובל בימינו.
הקטע המלא:
חג החנוכה מקפל בתוכו תפיסות עולם מורכבות ומעמת בין השקפות מנוגדות, הגם שחלק גדול מהביטויים החיצוניים שלו (סופגניות וסביבונים) פונים בעיקר לילדים, או שערכם בעיקר טקסי ובידורי, למשל הדלקת הנרות ושירי החג שבעקבותיה.
חג החנוכה אינו מוזכר בתורה ולאורך השנים לא תפס החג מקום מרכזי בהוויה היהודית בגולה. יש הטוענים כי החג הוצנע במכוון כדי להשכיחו מלב הציבור וכדי לא להדגיש את ה'מרידה במלכות', נושא רגיש בגולה. התנועה הציונית היא שהעניקה לחנוכה מקום מרכזי במעגל השנה היהודי וזאת לא רק משום שפרט לאזכור הנס אין בו מאפיינים דתיים, אלא גם משום שסיפור המרד שבבסיסו של החג נתפס כרלוונטי ומעורר השראה. החלוצים הציונים תפסו את עצמם כמכבים – אנשים הלוקחים אחריות על חייהם, חוזרים למקורות ומורדים בגולה ובמתייוונים. בחינת שירי חנוכה שחוברו בארץ ממחישה את המגמה הזו של הדגשת המרד על חשבון הנס.
"… נֵס לֹא קָרָה לָנוּ – פַּך ְ שׁמֶן לֹא מָצָאנוּ.
בַּסֶּלַע חָצַבְנוּ עַד דָּם –
ּוַיְהִי אוֹר!" (אהרן זאב, 'אנו נושאים לפידים').
אך בעוד הפרשנות הציונית־חילונית מתמקדת במעשה הגבורה ומדגישה את כוחם של בני האדם להכתיב את ההיסטוריה, הפרשנות היהודית הדתית הקלאסית מתמקדת בנס ובעובדה שהתערבות אלוהית היא שהביאה לניצחון ולהשגת מטרה עליונה – חידוש העבודה בבית המקדש. לפי פרשנות זו, אלוהים – ולא המכבים – הוא זה שאִפשר את הניצחון והוא המכוון של ההיסטוריה. כך, אלו המבקשים להדגיש את הנס ולטעון כי האל הוא המעצב את תהליכי ההיסטוריה, יאמרו את תפילת "על הנסים" להלן )ויפזמו את אותם השירים (בשינוי קל):
"…על הנסים ועל הנפלאות, אשר חולל השם למכבים".
כיום יש המחפשים אחר משמעויות נוספות ואחרות לחג, בעיקר סביב מוטיב האור – למשל התייחסות מטאפורית לאור פנימי הקיים בכל אחד, הרחוקות ממשמעות החג המקורית.
יפה להיווכח כי למרות הפרשנויות והמשמעויות השונות, ובניגוד לטקסים אחרים, מקיימים כלל הזרמים ביהדות את הדלקת הנרות באופן זהה: כולם מדליקים נרות באותו האופן, באותו הזמן ונוהגים לשיר את אותם המזמורים.
דווקא חנוכה, שלכאורה איננו "חג רציני", מהווה הזדמנות לחגיגה משותפת של דתיים וחילונים, תוך שכל צד מחזיק בפרשנות מגובשת ומנומקת. דווקא המתח שבין השקפות העולם השונות הוא שעמד בבסיס תחיית החג, ולמרות הפרשנויות הכמעט מנוגדות הצליח חנוכה להתחבב על כל הזרמים ושדרות החברה.