omri
בעמוד זה ניתן לקרוא קטע מתוך ספרו של ש"י עגנון 'ימים נוראים', העוסק בראש השנה. הקטע לקוח מתוך הסיפור 'חמדת ימים' המופיע בקובץ זה, עמוד יט'. בקטע זה בפסוק: "תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר בַּכֵּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ" (תהלים ד'), המופיע גם בקידוש לבוקר ראש השנה. פסוק זה עוסק ברעיון של הימים הנוראים כזמן שבין 'כסה לעשור', כאשר המונח 'כסה' (התכסות) קשור למולד הירח ולהתכסותו ('היעלמותו') לקראת סוף חודש אלול. אך מדוע מושג זה מתקשר דווקא לחודש תשרי וראש השנה? הרי הירח עובר את אותו תהליך של התכסות והתגלות באופן זהה בדיוק בכל חודש. בכך בדיוק עוסק עגנון בקטע זה.
הקטע פורסם במקור באתר מכון 'שיטים'. לצפייה בקטע בגרסתו המקורית, לחצו כאן.
הקטע המלא:
"כבר נתחבטו חכמים הראשונים בשאלה זו מפני מה כיסתו התורה ליום הדין ולא הזכירה אותו מפורש?…
עיקר הטעם שהתורה העלימה את יום הדין, כדי שיהיה האדם מסופק בכל יום שמא זה הוא היום ולא ידע הזמן הקבוע ויבוא לסגל עוונות בכל השנה ולשוב בתשובה רק סמוך ליום הדין, ככל אשר אנחנו עושים תמיד אחרי יום הכיפורים, כי כל איש חוזר לסורו בראותו עצמו רחוק מיום הדין של שנה הבאה, אשר זה מפיתויי היצר הרע…
הוא שנאמר (תהילים פ"א) "בכסה ליום חגנו", כי התורה כיסתה אותו, כדי שיהיו מסופקין בכל יום שמא זה הוא היום אשר ישב ה' לדין עמים, ובסיבה זו יהיו עיני אדם פקוחות על כל דרכיו בכל יום".
וזה שנאמר "תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגנו", היינו באותו חג שהתורה כיסתה הזמן. ולמה כיסתו? "כי חוק לישראל הוא משפט לאלוהי יעקב", שהוא יום הדין. לכך כיסתה התורה אותו, שיחשבו בכל יום אולי זה הוא יום הדין.