omri
בעמוד זה ניתן לקרוא פסקה מתוך ספרו של פרופ' ישעיהו לייבוביץ'- 'יהדות, עם יהודי ומדינת ישראל', העוסק במשמעותו ומהותו של יום ט' באב. לטענתו, יום זה מסמל רגשות אמיתיים של אבל וקינה על החורבן, שבארץ ישראל ניתן לקיימן באופן פשוט ומיידי ע"י הליכה לכותל וקיום מנהגי האבלות (חליצת הנעליים, ישיבה על הארץ וכ'ו). אך עם זאת, מנהגים אלו זקוקים לחידוש ורענון בימינו, על מנת שלא יהפכו ל-'סמלים מתים', המנותקים מהוויית קיומנו במדינת ישראל הריבונית: "צורתו ודרכי ביטויו של יום האבל, מן ההכרח שיחול בהם שינוי עם המפנה המכריע בתולדות עמנו, שאם לא כן – עלול הוא להיהפך לכלי שצורתו אינה מבטאת את תוכנו".
הפסקה המלאה:
משפסקה היצירה הדתית הפיוטית העצמאית, לא זכו גירוש ספרד, גזרות ת"ח, גזרת פטלורה וגזרת היטלר להיזכר בספר הקינות תשעה באב. אולם עד ימינו אנו, כשהיה יהודי נאמן חולץ נעליו ויושב על הקרקע ומתאבל בתשעה באב, נתכוון לעצמו ולעמו ולשפלותם וענותם בימיו ממש. לפיכך היה תשעה באב ביטוי חי לתחושתו של אדם מישראל במציאותו ממש, ולא העלאת זכר חורבן הבית בלבד. לביטוי זה מתאים הנוסח של קינות תשעה באב ומתאימים דיניו של היום הזה. אולם המציאות נשתנתה: אמנם הר הבית נשאר שומם מקדושתו והוא תפוס ומחולל על ידי סמל זר, אבל הכבוד אשר גלה מישראל הוחזר לו. הועלתה ארוכָה לחורבן העם, והדברים הנאמרים בתשעה באב יהיו מסולפים וחסרי כֵּנות אם לא יבטאו את העובדה המכרעת הזאת. יום תשעה באב והזכר אשר הוא מעלה, לא יוסיפו מקרב עם ישראל, כי אין מוחקים אלפיים שנות היסטוריה מתולדות העם ותולדות דתו. אולם צורתו ודרכי ביטויו של יום האבל, מן ההכרח שיחול בהם שינוי עם המפנה המכריע בתולדות עמנו, שאם לא כן – עלול הוא להיהפך לכלי שצורתו אינה מבטאת את תוכנו.