omri
בעמוד זה ניתן למצוא קישור למאמר שכתב צבי שוע, המתאר שניים מהמנהגים המרכזיים הקשורים לרצון להשאיר 'זכר לחורבן': שבירת הכוס בחתונה ואמירת 'תיקון חצות' ב-ט' באב. שבירת הכוס, כידוע, נעשית בחופה ע"י החתן, יחד עם אמירת 'אם אשכחך ירושלים'. השבירה מסמלת את החורבן והאמונה כי לא ניתן לבנות בית שלם בישראל מבלי שבית המקדש וירושלים חוזרים לימיהם כקדם.
מנהג 'תיקון חצות' קשור לרצון לציין את ט' באב תוך כדי לימוד קטעי תורה מסוימים העוסקים בחורבן- לקום בחצות-לילה, ללבוש בגד קרוע, לשבת על הארץ לאור נר מבליח ולקונן על חורבן ירושלים. למנהג זה נוספו מנהגים נוספים בעדות ותקופות מסוימות, אותם מפרט המאמר: בין כסה לעשור (בין ראש-השנה ליום- הכיפורים) יש שנהגו גם להתפלש באפר, אגב קינות על החורבן; יש שנהגו, כדי להתעורר בזמן, לקשור תרנגול (שחור לרוב) לכרעי-המיטה, והתרנגול כדרכו היה "פוצח" בקריאותיו בשעה המיועדת. כמו כן, בקהילות רבות נהגו שמשי-העדה לנקש בפטיש על הדלת ולעורר ישנים לתיקון-חצות.
המאמר פורסם במקור באתר 'מכון החגים'. לקריאת המאמר המלא, לחצו כאן.