omri
בעמוד זה ניתן לקרוא קטע קצר של זאב ז'בוטינסקי, מייסד התנועה הרוויזיוניסטית, אשר עוסק בקשר שבין ט' באב ומשמעותו ההיסטורית לבין המצב הקונקרטי שהיה קיים בתקופתו, קרי: האנטישמיות כלפי היהודים באירופה וסכנת החורבן על העם היהודי. במובן זה, רואה ז'בוטינסקי את הדמיון וההקבלה בין החורבן ההיסטורי לבין הסכנה בזמנו, גם אם באותה תקופה אין העם היהודי חי במדינה משלו, בניגוד לימי בית שני.
הקטע לקוח מתוך נאום שנשא ז'בוטינסקי בוורשה ב-ט' באב תרצ"ח (1938), בדיוק שנה לפני תחילת מלחמת העולם השנייה. בנאום משתף ז'בוטינסקי בתחושות הקשות המתעוררות אצלו, לנוכח ניסיוני העיקש מזה מספר שנים להזהיר את יהודי אירופה ולהתריע בפניהם מפני הקטסטרופה העתידה לקרות, ומזהיר אותם שלא להישאר אדישים לנוכח המתרחש.
לצפייה והורדת עותק סרוק של הנאום המלא מתוך אתר מכון ז'בוטינסקי, לחצו כאן.
הקטע המלא:
מזה שלוש שנים אני פונה אליכם, יהודי פולין, עטרת יהדות העולם, בקריאה.
אני מזהיר אתכם בלא הפוגה, שהקטסטרופה מתקרבת. שערותי הלבינו וזקנתי בשנים אלו, כי ליבי שותת דם על שאתם, אחים ואחיות יקרים, אינכם רואים את הר הגעש שיתחיל תכף לפלוט את אש ההשמדה. אני רואה מראה איום, הזמן קצר בו אפשר עוד להינצל.
אני יודע: אינכם רואים, כי אתם טרודים ובהולים בדאגות יום-יום. האזינו לדבריי בשעה השתים-עשרה:
למען השם! יציל נא כל אחד את נפשו, כל עוד יש זמן לכך, – והזמן קצר!
ועוד דבר ברצוני לומר לכם ביום תשעה באב זה: אלה שיצליחו למלט את נפשם מהקטסטרופה, יזכו לרגע החגיגי של שמחה יהודית גדולה: לידתה מחדש ותקומתה של מדינה יהודית. איני יודע אם אני אזכה לזאת, בני כן! אני מאמין בזאת כשם שאני בטוח שמחר בבקר שוב תזרח השמש. אני מאמין באמונה שלמה.