בעמוד זה ניתן למצוא קישור לסיפור קצר שכתב משה שמיר (מחבר 'הוא הלך בשדות') בשם 'הזורעים בדמעה ברינה יקצורו'. הסיפור מתואר כ-'אגדה לתשעה באב', ושמו לקוח מתוך נבואת הנחמה בתהלים קכו. האגדה מתרחשת שנה לאחר חורבן הבית השני, ומתארת סיטואציה בה אדם מעדיף לקבור באדמה כיכר לחם, על אף הרעב הגדול ששרר בארץ באותה תקופה, מתוך אמונה לדורות בעתיד טוב יותר, כפי שמתאר הפסוק עליו מבוסס הסיפור- אלו שזרעו בדמעה, סבלו ועבדו קשה, הם אלו שיקצרו את פרות מאמציהם בשמחה.
הסיפור פורסם בקובץ המקורות וההגות לתשעה באב באתר 'מכון החגים'. לקריאת הסיפור המלא, לחצו כאן.