omridבקטע זה ניתן לצפות בסרטון שהופק ע"י מכון 'שיטים', העוסק במשמעותו וייחודיותו של חג השבועות. על פי הסרטון, חג השבועות הוא מועד שאין לו מועד. בשונה מחגי ישראל שמועדם מצוין בתורה, ספר דברים קובע את מועד החג לא כיום בלוח השנה, אלא ביחס לעונה החקלאית: "מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה, תָּחֵל לִסְפֹּר שִׁבְעָה שָׁבֻעוֹת. וְעָשִׂיתָ חַג שָׁבֻעוֹת לַה' אֱלֹהֶיךָ, מִסַּת נִדְבַת יָדְךָ אֲשֶׁר תִּתֵּן, כַּאֲשֶׁר יְבָרֶכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ" (דברים, ט"ז, ט'-י'). לאחר שבועות הקציר, מתחילה עונת הביכורים, במקביל להבשלת פירות הקיץ.
המשנה במסכת ביכורים מביאה תיאור חי וצבעוני של מנהג הבאת ביכורי הפירות אל בית המקדש: תושבי הכפרים והעיירות עולים לירושלים עם הביכורים, כשלפניהם הולך שור שראשו מעוטר, ותושבי ירושלים יוצאים לקדם את פניהם. בתקופת בית שני קבעו החכמים את ראשית ספירת העומר ליום קבוע- ביום הראשון שאחרי א' פסח (היום הראשון של חול המועד). כך נקבע גם מועד חג השבועות- ו' בסיוון, מקץ שבעה שבועות ליום הראשון של פסח. בדומה למועד חג השבועות, לא צוין בתורה גם המועד המדויק בו ניתנה, אלא משך הזמן שחלף מיציאת מצרים.
עם חורבן בית המקדש השני והיישוב היהודי בארץ ישראל, חדל מנהג הבאת הביכורים. באין מקדש ובאין עבודת אדמה וביכוריה קבעו חז"ל מסורת חדשה, לפיה התורה ניתנה אף היא ביום ו' סיון, וכך נוספה לחג השבועות גם המשמעות של חג מתן תורה- תוכן חדש, רוחני, של עם אשר גלה מארצו.
במאה ה-16 יצרו המקובלים בצפת מנהג, לפיו מוקדש ליל החג ללימוד תורה, הנקרא "תיקון", כהכנה רוחנית לציון קבלת התורה ביום החג. עם חידוש ההתיישבות היהודית בארץ ישראל, ביקשו החקלאים לשוב ולציין את החג החקלאי, וחידשו את מנהג הביכורים. ביכורי תוצרתם נמסרו כתרומה לקרן הקיימת לישראל. כך, שבפועל הפך חג השבועות לחג שמציין גם את ההיבט הפיזי- חיבור לאדמה ולטבע דרך מנהג הביכורים (גם ללא בית מקדש) וחגיגה של התוצרת החקלאית, וגם את ההיבט התורני-רוחני- חג של לימוד תורה, המסמל את משמעות החג כיום בו ניתנה התורה.